להפסיק להשתעבד לתאוות שלנו

0

לחם עוני – המפתח ליציאה מעבדות לחירות

"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים טז ג). הספורנו מפרש את הביטוי "לחם עוני" : לחם שהיו אוכלים בעוני ושלא היה להם פנאי להשהות עיסתם עד שתחמץ מפני נוגשים אצים. כי בחפזון יצאת. והטעם להזכיר חפזון הלחם הוא, כי תמורת אותו חפזון העוני היה לך אח"כ חפזון הגאולה כענין והפכתי אבלם לששון.

בדברים מופלאים אלה טמון כלל ועיקר גדול מאד בעבודת תיקון האכילה. בטרם אסביר כלל זה חשוב להקדים ולספר עד כמה קשה הדבר לשנות הרגלי אכילה.  קושי זה נובע ממספר דברים. ראשית מתמודד האדם שעובר שינוי עם קושי בסיסי של שינוי הרגלים. בראש ובראשונה כרוך השינוי בהסתגלות מחדש לשגרה יומית. כך למשל, המעבר לתפריט בריא מצריך שעות ארוכות של הכנת הירקות לאכילה: השריה, שטיפה, בדיקה.  או הנבטת קטניות שמצריכה בירור, השריה, הנבטה, שטיפה…. פעולות שלא היו חלק משגרת יומו קודם לכן. בנוסף קיים הקושי ההסתגלותי בהבט של מגוון הטעמים. אם בעבר היו בלוטות הטעם של אותו אדם מורגלות לטעמים עזים של מלח, סוכר, חריף או מונוסודיום גלוטומאט, הרי שבמעבר לתפריט בריא ונטול תיבול עז קשה לבלוטות האלה לחוש את הטעמים העדינים של המלפפון או הגמבה. לוקח בממוצע 8 שבועות לחזור ולשקם את רגישות הבלוטות ולחזור ולהנות מטעמם הטבעי של הירקות. ואם כל זה לא מספיק תוסיפו לנ"ל את תופעות הניקוי שחווה האדם, שיכולות לבוא לידי ביטוי בשלל חוויות החל בכאב ראש או בחילות,  אולי כמה נגעים על העור ולעתים גם התפרצויות זעם או בכי – שמעידות על ניקוי ברובד הרגשי-נפשי.

ואכן, הקושי הכרוך במעבר לתזונה בריאה מהווה לעתים מכשול בדרך אל השינוי. הרבה פעמים האדם פשוט נשבר ומעדיף לחזור אל סיר הבשר – תרתי משמע. לעתים רק המחשבה על כל הקושי הכרוך בכך מונע מהאדם להתחיל מהלך של שינוי. האדם מעדיף להשאר במוכר, בידוע. ממילא הוא כבר רגיל בכל התופעות המציקות כמו מיגרנה, צרבת, גזים, כאבי מחזור. זה כבר שגרה ולכן מוכר ולכן לא מאיים. מסתגלים. לוקחים עוד כדור. וממשיכים….

אלא, שאפשר לצאת ממצרים. לא חייבים להשתעבד למכאובים. אפשר להשתחרר מכל הדפוסים הללו ולחיות חיים בריאים, מאוזנים ושמחים יותר. כן, זה מצריך כוחות נפש לעשות שינוי, אלא שלחם העוני של פסח יכול ללמדנו כיצד להתגבר על הקושי.

עיקר העבודה בשינוי  מורכב משני רבדים: האחד – סור מרע, והשני עשה טוב.  בחינת ה"סור מרע" כוללת המנעות מכל מיני מרעין בישין שלא רק שאינם מכילים ערכים תזונתיים הם גם מכילים חומרים המהווים עבור גופנו רעל ממש. חומרים משמרים, צבעי מאכל, חומרי טעם וריח, משפרי טעם למיניהם וכו' וכו'.  אחריהם ברשימה מופיעים כל מוצרי המזון שאנו מכורים להם ומהווים עבור גופנו גורמי נזק ומחוללי מחלות: מלח, סוכר לבן, קמח לבן, אלכוהול, קפאין, קקאו…. רשימה שרבים מאתנו מכורים לאחד או יותר מרכיביה. ושוב נשאלת השאלה – כיצד נעשה זאת? כיצד נעבור את השינוי? כיצד ניגמל מאותם הרגלים משעבדים?

התשובה כרמוז למעלה מנמצאת במהות של לחם העוני: סוד הצמצום. כדי להסביר את דבריי אעזר בגישתו של הרמב"ם לדרך תיקון המידות, ולמרות שמדובר ברובד הנפשי של האדם לדעתי ניתן להחיל זאת גם על הרובד הפיסי (ואולי חד המה). כדי לתקן תכונה כלשהי בנפש צריך להטות עצמך לקיצוניות השניה על מנת להגיע אל דרך האמצע. לדוגמא אדם שרוצה לתקן את מידת הקמצנות ינהיג מעשיו בפזרנות יתרה למשך זמן מה עד שתיתקן מידת קמצנותו. באותה מידה – אדם המעוניין להרגיל עצמו בדרך של תזונה בריאה נטולת רעלים ממכרים – עליו להטות עצמו לקיצוניות שניה, היינו להימנע לחלוטין למשך תקופה מסויימת מכל אותם מזונות מזיקים  בצורה קיצונית וחסרת פשרות. לאחר זמן מה יכול הוא אט אט "להתיישר" ולהוסיף לתפריט מעט מעט מאותם דברים להם הורגל. מי שניסה זאת יודע לספר שמעבר לקילוגרמים שנשלו מעליו, לכאבי הראש שנעלמו, להטבה במצב העור ולשיפור בעיות העיכול – הרי שבחזרה לשגרה כבר לא היה לו צורך בכל כך הרבה כוסות קפה כמו בעבר, או בכמויות המלח שהשתמש קודם לכן.  ומי שראה כי טוב ואימץ זאת כאורח חיים – הרוויח בגדול.

וזהו שאמר הספורנו בפירושו: "כי תמורת אותו חפזון העוני היה לך אח"כ חפזון הגאולה כענין והפכתי אבלם לששון".

ואי אפשר שלא לומר משהו גם על הנפש: אם "לחם העוני" ברובד הפיסי משמעו צמצום באכילה על מנת להגמל מהרגלים משעבדים ומזיקים, הרי שברובד הנפשי "לחם עוני" משמעו צמצום האני, כלומר להיות בענוה.  אדם שזוכה להיות בענוה מסוגל להשתחרר מהשעבוד לכל אותן מידות רעות המזיקות לו ולסביבתו: כעס, דאגה, עצבות, קנאה, פחד…

מאחלת לכולנו שבתרבות השפע שלנו נשכיל לצרוך לחם עוני, ונהיה שמחים בחלקנו. חג חרות שמח.