דורון וטליה שפר על החזרה בתשובה: "תחושה של חיבור למקורות"

0

דורון וטליה שפר נישאו זה לזו שלוש פעמים. בפעם הראשונה בנישואים אזרחיים בניו יורק, בפעם השנייה בחתונה אלטרנטיבית שארכה שלושה ימים במדבר יהודה, ובפעם השלישית, שהתרחשה לפני שלוש שנים, הם נישאו בחתונה כשרה למהדרין בבית הכנסת של האר"י הקדוש בצפת.

מסלול טקסי הנישואים האלו משקף, אם תרצו, את המהפכים שעברו עליהם גם בחייהם האישיים. שפר (40), אחד משחקני הכדורסל המשובחים שגדלו בישראל ומי שכונה "איש הקרח" בשל קור רוחו ויכולותיו המקצועיות המרשימות, וטליה אשתו (42) ידעו תקופות של חילוניות, חיפוש עצמי ורוחני, עד שהגיעו למקומם הנוכחי.

בארבע השנים האחרונות הם מתגוררים עם ארבעת ילדיהם במושב הגלילי אמירים. דורון שחווה תהילה, הצלחה וגם הרבה כאב, מרצה בכל רחבי הארץ על סיפור חייו שעובר דרך מגרשי הכדורסל, התמודדות עם מחלת הסרטן, מסע להודו ותהליך מרתק של חזרה בתשובה. עכשיו, הם מספרים לראשונה בראיון למגזין "נשים" מבית "מקור ראשון" כיצד הגיעו לנקודה שבה הם עומדים כיום.

צילום: פלאש 90

הקים משפחה באמירים. דורון שפר צילום: פלאש 90
ביקשנו תשובה

בשנת 2000, כשהוא בשיא הקריירה שלו, הכה דורון שפר את עולם הכדורסל המקומי בתדהמה, כשהודיע על פרישה מהענף. "הלב אמר לי לפרוש, ועם הלב לא מתווכחים", הודיע ויצא למסע רוחני שכלל בין היתר ביקור ושהייה באשרמים בהודו.

אחרי שנתיים וחצי הרחק ממגרשי הכדורסל שבמהלכן התמודד והחלים ממחלת הסרטן חזר לשחק כדורסל מקצועני ואף היה שותף ב 2003/4 לעונת שיא בהפועל ירושלים במהלכה הניף את גביע יול"ב (איגוד הליגות האירופיות בכדורסל). ב-2008 פרש סופית ממשחק הכדורסל המקצועני. בשנים האחרונות אימן שפר בני נוער וילדים אבל התרחק מעולם הספורט התחרותי.

"אני לא פוסל על הסף ספורט תחרותי, אבל המדד מבחינתי להצלחה הוא האם לאורך זמן הספורט הופך אותנו לבני אדם בריאים, מאוזנים ושמחים יותר. בסדנאות שאני מעביר כיום לילדים ולבני נוער אני מנסה לקחת את הספורט ולהשיב אותו למקום שעליו דיבר הרמב"ם לפני קרוב ל-800 שנה. מקום של שמחה, חדווה, יצירה, מקום של בריאות לגוף ולנפש. אפשר לקרוא לזה 'כדורתראפיה'".

בתחילת דרכם החילונית. טליה ודורון

בתחילת דרכם החילונית. טליה ודורון צילום: עדי אבישי

כשטליה פגשה לראשונה את דורון, היא ניהלה מסעדה בתל אביב. בהמשך דרכם המשותפת היא חזרה בתשובה בעקבותיו, אבל אומרת כי בעצם עולם היהדות נכנס לחייה עוד לפני כן. "כשהגעתי לאוניברסיטת תל אביב ללמוד חינוך, היה עליי לבחור חוג נוסף, ובחרתי מתוך סקרנות את החוג לפילוסופיה יהודית. זה היה המפגש הראשון שלי עם ארון הספרים היהודי וזה היה מפעים ומרתק. נהניתי הנאה עילאית מעולם החוכמה היהודית, אלא שמעולם לא עלה בדעתי להוריד את אותה חוכמה לעולם ההלכה למעשה".

ב-2003 החל שפר לשחק בשורות קבוצת 'הפועל ירושלים'. "משחק הכדורסל הביא אותנו לירושלים, אבל היה לנו ברור שבמעבר הזה יש יותר מכדורסל. חשנו התרגשות ושמחה גדולה לעלות ולחיות בעיר הקודש. התמקמנו בעין כרם. מיד נוצר חיבור עם יהונתן שפיצר, שליח חב"ד בשכונה. הלכנו לכותל, טבלנו במעיינות, קראנו תהלים, ועם הזמן התורה קיבלה יותר ויותר מקום בחיינו. בלי מחוייבות. אבל התחלנו להתקרב".

ובכל זאת, אומרת טליה, "לאחר כמה שנים, כשדורון הודיע לי שהוא מתחיל ללמוד בישיבה ליטאית, נבהלתי.

זה היה עבורי שינוי גדול, אבל הלכתי בעקבות דורון שהוא אהבת חיי. בעקבותיו דבקתי בתורה וראיתי ואני עדיין רואה שהיא אכן מיטיבה איתי".

טליה היא טבעונית מזה שנים ובוגרת המגמה לבריאות טבעית במכללת אילמה בראשות הרב יובל הכהן אשרוב. היום היא יועצת תזונה על פי הבריאות הטבעית ומטפלת בשיאצו ובדמיון מודרך. בנוסף היא מלמדת במכללה ומעבירה סדנאות. גם את הקשר עם הרפואה המשלימה, היא אומרת, החלה עוד כילדה.

"הייתי חולת אסתמה", היא מספרת. "מכשיר הוונטולין היה חלק בלתי נפרד מחיי, עד שהגיע אלינו אורח מארצות הברית שהסביר שהגוף מתרגל למכשיר והתוצאה היא שבהמשך, הגוף מביים התקפים.לא בדקתי את הנושא לעומק אבל כילדה הדבר קומם אותי והחלטתי בו במקום לזרוק את הוונטולין. מאותו יום לא השתמשתי בו יותר", היא ממהרת להוסיף כי אין לנסות זאת בבית. "דבר כזה ראוי שייעשה בהשגחה של מטפל מוסמך. במקרה שלי השם השגיח עליי ואחרי תקופה לא קלה של התקפים יומיומיים, שהיום אני יודעת שהיו משברי ריפוי, הלכו ההתקפים ושככו עד שנעלמו כמעט כליל".

 

בסוף יש רק רופא אחד

למה התחתנתם שלוש פעמים?
טליה צוחקת. "בפעם הראשונה, בשנת 2003 בעיריית ניו יורק, זה היה כדי לשים חותמת: אנחנו נשואים. זה היה בט"ו באב והיה טקס נחמד. כשחזרנו לארץ ושיתפנו את המשפחה והחברים הם אמרו, 'מה, לא תחגגו איתנו את הנישואים?' אז ערכנו הילולה במדבר יהודה שנמשכה שלושה ימים, ובמהלכה התחתנו בטקס נייו אייג' אלטרנטיבי שבו כל האורחים לבשו לבן".

למה לא בטקס דתי יהודי?
"לא רצינו רבנות. לדורון הייתה זכורה חוויה לא נעימה של גירושין ברבנות, שהשאירה טעם לא טוב. רק לפני שלוש שנים, כשהיינו כבר הורים לשלושה ילדים, החלטנו להינשא כדת משה וישראל. בבית הכנסת של האר"י הקדוש בצפת השיא אותנו הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של העיר. הטקס נעשה בצניעות, בנוכחות שני עדים, ומניין אקראי של עוברי אורח. "זה היה מרגש ומיוחד", אומר דורון. "הייתה מעין תחושה של חזרה וחיבור למקורות ולשורשים. אולי בעוד כמה שנים נבחר מחדש ונחגוג יחד בטקס נוסף", הוא מחייך.

"אנחנו בסך הכל שליחים". דורון שפר בישיבת שדה יעקב יח"צ

איך אתה מגדיר את עצמך היום?
"באופן כללי אני משתדל לא ליפול להגדרות כאלה ואחרות אבל אם את מתעקשת אז אני בעל לטליה אבא לחמישה (בתו הבכורה נולדה מנישואיו הראשונים לבמאית רוני קיי, ש"כ) ובן אדם שמשתדל להיות שלם ושמח בחלקו".

בנוסף ללימוד תורה על בסיס יומי, "שנותן אוויר לנשימה ולנשמה", כדבריו, בימים אלה עסוק שפר בכתיבת ספר אוטוביוגרפי ובהקמת פרויקט היולי יחד עם טליה. "ההיולי הוא החומר הזך ממנו נברא העולם", מסבירה טליה. "בביאורו לסיפור הבריאה מסביר הרמב"ן כי המילה 'תהו' מרמזת על ההיולי. ההיולי הוא הכוח הממוצע בין הרוחני לגשמי, בין הכוח והפועל. בנפש האדם מהווה הכוח ההיולי את רגע השינוי, הלידה מחדש. למעשה זהו שורש כוח הבחירה באדם.

"שילבנו את ניסיון החיים של דורון ואת הידע המקצועי שלי כמורה וכמטפלת והקמנו את היולי – מרחב לשינוי וריפוי. המרכז ממוקם במתחם של ביתנו ויש בו שתי יחידות דיור ויחידה מרכזית עם מטבח, חדר טיפולים ופינת קולנוע רוחני".

במתחם הגן ניתן למצוא פינות התבודדות, גינת ירק, גינת תבלינים, 'פינת אש', 'פינת מים', אזור לתרגול, פינת כדורסל והרבה אוויר הרים, ירוק של טבע ומרחבים.

"תפקידנו הוא להדריך, לאמן וללוות את המטופל", מסבירים בני הזוג שפר. "אנחנו נותנים לו כלים ברבדים השונים – הפיזיים, נפשיים והרוחניים על מנת לעזור לו לחולל את השינוי הנדרש לחיים בריאים, שמחים ומאוזנים יותר. אנו מקנים חשיבות רבה לאחריות שאדם לוקח על חייו ובריאותו. זהו מבחינתנו יסוד מרכזי ומהותי בתהליך. לאחר המלצות והכוונה מצדנו אנו מאפשרים למטופל לבחור לו את הדרך, לבנות לו סדר יום ולהחליט על נפח ואופי תקופת האירוח אצלנו".

לדבריהם, "האירוח בהיולי מיועד גם לזוגות ולכל אדם. בין למי שמשבר או מחלה הביאו אותו למצב של אין ברירה ובין אם למי שרוצה לעצור, להתאזן ולהתחדש". השניים מוסיפים ומדגישים שבסופו של יום יש רק רופא אחד, שיכול לרפא כל מחלה. "אנחנו בסך הכל שליחים שמנסים לעשות את עבודתם נאמנה".

 

אתם מתנגדים לרפואה קונבנציונלית?
"לא. במקרים מסוימים אין תחליף לטכנולוגיה ולרפואה המערבית. אנחנו נותנים לאדם כלים נוספים להתמודדות ובעיקר משתדלים לאתר את שורש הבעיה ולטפל בה עד לפתרון".

"בעקבות לא מעט פציעות שעבר במהלך קריירת הכדורסל וכן בהמשך, במהלך ההתמודדות עם מחלת הסרטן, דורון חווה על בשרו גם את חשיבות הרפואה הקונבנציונלית וגם את התרומה האדירה של הרפואה המשלימה", אומרת טליה. "אחרי תגובת הפחד וההלם הראשוני לאחר גילוי המחלה, הוא שאל את עצמו איך ומה הוא צריך לעשות כדי להחלים ולתעל את הסיפור לטובתו".

הוא פעל בדרך המיוחדת שלו. בשלב הראשון החליט שלא לעבור ניתוח, ארז את חפציו ונסע להתארח בקהילה של טיוהר, "חבר יקר שמתגורר בקוסטה ריקה", כדבריו.

"אותם שבועות שבמהלכן שיניתי מיקום והתנתקתי מהשגרה עזרו לי מאוד להעמיק בתהליך הריפוי ונתנו לי את השקט והמרחבים לעבור את תהליך ההחלמה בצורה אופטימאלית", מסביר דורון.

"למרות שהמקום בקוסטה ריקה לא מיועד לטיפול בחולי סרטן, ביקרו בכפר שתי נשים שעוסקות בנושא ושעזרו לי מאוד. הראשונה היא אישה מיוחדת ששמה ויראני, שמאנית, סוג של מרפאה לגוף ולנפש, שנתנה לי הרבה כלים פרקטיים להתמודד עם שורש הבעיה. השניה היא ליאת, טבחית מיקרוביוטית שבהשגחתה קיבלתי תזונה מיוחדת שעזרה לי לעבור ניקוי יסודי של רעלים מהגוף.

"בעזרת צוות מטפלים התחלתי לעבוד על עצמי בכל הרבדים: פיזי, נפשי, מנטלי ורוחני. כל זה במסע שאני מכנה 'מחנה האימונים של חיי'. בסופו של יום חוויית הסרטן גרמה לי לחולל מהפכה אמיתית בחיי, לשנות דפוסים והרגלים לא בריאים שליוו אותי שנים ולרכוש כלים שעוזרים לי עד היום להתמודד ולצלוח את נהר החיים בצורה יותר שלמה בריאה ומאוזנת".

דני מרון

דורון שפר מתאמן ב'הפועל ת"א' דני מרון
מסע שאין לו סוף

באחד הראיונות שלך לעיתונות אמרת שהרגע בו הנפת את גביע היול"ב בשנת 2004, אחרי הניצחון על ריאל מדריד, וחשפת חולצה שעליה כתוב "אין עוד מלבדו", היה רגע של הרבה שמחה והרבה עצב. למה עצב?

"בזכייה בגביע היול"ב עם הפועל ירושלים הגעתי לרגע השיא שלי כשחקן. באופן טבעי הייתה שמחה והתרגשות גדולה, אבל לצידה הופיעו גם אכזבה ועצב. במקביל לאותם רגעים עלו אצלי תמונות ממשחק שהתקיים חודש קודם במגרש הביתי שלנו בירושלים, כשהפסדנו לקבוצת תחתית וקהל האוהדים שלנו צועק בוז לאותם מאמנים, לאותם שחקנים, ולאותם מנהלים שעכשיו נישאים על כפיים", מסביר שפר. "משהו זעק והתקומם שזה לא יכול להיות. איך אפשר למדוד הכל לפי תארים, ניצחונות ונקודות? הכל קם ונופל על קוצו של סל?"

היום אתה מרגיש שהגעת לנקודת השלום והשלווה אליהם שאפת?
"לא. אני מרגיש שיש בתוכי להבה, אש שבוערת ושתמיד רוצה עוד. בעבר המקום הזה שבי תיסכל אותי. היום ואני מודה ושמח על האש שבחיי שלא נותנת לי לקפוא על השמרים וכל הזמן מזכירה לי שיש עוד מה לשפר ולאן לעלות. כמו שאומרים בחסידות, מסע התשובה הוא מסע לאין סוף. מסע שאין לו סוף".

פורסם ב http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/424/703.html